תנ"ך על הפרק - הושע ה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

הושע ה

505 / 929
היום

הפרק

שִׁמְעוּ־זֹ֨את הַכֹּהֲנִ֜ים וְהַקְשִׁ֣יבוּ ׀ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּבֵ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶ֖ם הַמִּשְׁפָּ֑ט כִּֽי־פַח֙ הֱיִיתֶ֣ם לְמִצְפָּ֔ה וְרֶ֖שֶׁת פְּרוּשָׂ֥ה עַל־תָּבֽוֹר׃וְשַׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם׃אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹֽא־נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃לֹ֤א יִתְּנוּ֙ מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם לָשׁ֖וּב אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א יָדָֽעוּ׃וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֣ל וְאֶפְרַ֗יִם יִכָּֽשְׁלוּ֙ בַּעֲוֺנָ֔ם כָּשַׁ֥ל גַּם־יְהוּדָ֖ה עִמָּֽם׃בְּצֹאנָ֣ם וּבִבְקָרָ֗ם יֵֽלְכ֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֣א יִמְצָ֑אוּ חָלַ֖ץ מֵהֶֽם׃בַּיהוָ֣ה בָּגָ֔דוּ כִּֽי־בָנִ֥ים זָרִ֖ים יָלָ֑דוּ עַתָּ֛ה יֹאכְלֵ֥ם חֹ֖דֶשׁ אֶת־חֶלְקֵיהֶֽם׃תִּקְע֤וּ שׁוֹפָר֙ בַּגִּבְעָ֔ה חֲצֹצְרָ֖ה בָּרָמָ֑ה הָרִ֙יעוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן אַחֲרֶ֖יךָ בִּנְיָמִֽין׃אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּֽוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה׃הָיוּ֙ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה כְּמַסִּיגֵ֖י גְּב֑וּל עֲלֵיהֶ֕ם אֶשְׁפּ֥וֹךְ כַּמַּ֖יִם עֶבְרָתִֽי׃עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַחֲרֵי־צָֽו׃וַאֲנִ֥י כָעָ֖שׁ לְאֶפְרָ֑יִם וְכָרָקָ֖ב לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה׃וַיַּ֨רְא אֶפְרַ֜יִם אֶת־חָלְי֗וֹ וִֽיהוּדָה֙ אֶת־מְזֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ אֶפְרַ֙יִם֙ אֶל־אַשּׁ֔וּר וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־מֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב וְה֗וּא לֹ֤א יוּכַל֙ לִרְפֹּ֣א לָכֶ֔ם וְלֹֽא־יִגְהֶ֥ה מִכֶּ֖ם מָזֽוֹר׃כִּ֣י אָנֹכִ֤י כַשַּׁ֙חַל֙ לְאֶפְרַ֔יִם וְכַכְּפִ֖יר לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲנִ֨י אֲנִ֤י אֶטְרֹף֙ וְאֵלֵ֔ךְ אֶשָּׂ֖א וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃אֵלֵ֤ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו. אפשר במ"ש בס' טל אורות ב"י להרב עיר וקדיש מהר"ר מאיר פאפירש כ"ץ במאמרם ז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות דהול"ל נכנס בו שטות ופירש בהקדמת חכמי האמת דכשחטא אדם בשוגג אח"כ מתנוצץ בו ניצוץ רשע אחד ומחטיאו וז"ש נכנס בו רו"ח שטות רוח דייקא עכ"ד ויראה דאם חטא בשוגג והרגיש בחטאתו והתודה ונכנע ושב אל ה' ובקש סליחה אינו בסוג זה ונסלח לו. אך אם ראינו דחוטא חטאות אחרות זה מורה דלא שב על החטא ראשון ועל זה אמרו אין אדם חוטא בהוה אא"כ נכנס בו רו"ח שטות ניצוץ רשע והוא מתעהו. וז"ש כי רוח זנונים בקרבם שנכנס בהם ניצוץ רשע וז"ש רו"ח זנונים בקרבם ואז בורחת הקדושה שהיה בו. ועי"ז ואת ה' לא ידעו שבאים לידי עבירות תדיר: בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם. לפום ריהטא יש לחקור דאמרו בש"ס שילהי מגילה דאמר אברהם אע"ה שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך וכו' א"ל קחה לי עגלה משולשת וכו' דהקרבנות מכפרין וא"ל תינח בזמן שבה"מ קיים וכו' א"ל כבר תקנתי להם סדר קרבנות וכו' ומוחל אני לכל עונותיהם. ומאחר שכן אמאי לא הועיל ליהודה הקרבנות שמקריבין ומה גם דכתיב ילכו לבקש ה' דמוכח דמקריבין לשמו יתברך ומה חרי האף דקאמר ולא ימצאו וכו'. וי"ל דעיקר הקרבנות להתודות בעת ההיא ולשוב בתשובה ואז הוא שמכפרין הקרבנות ובאופן זה הוא שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שיהיו הקרבנות מכפרים אבל יהודה מקריבין לשם ה' אך לא היו מתודין על העונות ולא היו שבים כלל ולכן לא עשו כלום. וכיוצא בזה חקר הרב כתנות אור דאיך נחרב בית המקדש כיון שהיו קרבנות וניחא ליה להרב ז"ל שלא התודו ולא שבו והיו אומרים שלא חטאו וכמש"ה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי עש"ב וז"ש בצאנם וכו' ולא ימצאו חלץ מהם כלומר הם מלאים סט"א והקדושה שבקרבם נשמטה וז"ש חלץ מהם. ואיך יועילו הקרבנות כיון שהרבו לפשוע ומלאים סט"א ואינם מתודים ואינם שבים ולכן לא ימצאו: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. מצאתי כתוב מהרב עיר וקדיש מהר"י צמח ז"ל כי בנים זרים ילדו ר"ת כזבי עכ"ד והיינו כמו שפירש"י ז"ל שלקחו נכריות. ואפש' לרמוז במ"ש רז"ל איש ואשה שזכו י"ה ביניהם והם במקום להשתדל בזיווג כשר על פי התורה להמשיך שם י"ה בגד"ו שהוא כמספר י"ה: עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני. פירוש דבתחילה צריך שיכירו חטאתם ואחר זה יבקשו פני למחול להם וגם שצריך להקדים תפלה לצרה אני מרחם עליהם כשבצר להם ישחרונני הגם שהוא מתוך הצרה. ואפשר לרמוז דאמר ישחרונני בשני נונין שיברכו מאה ברכות בגימטריא שני נוני"ן וכתב רבינו מהר"א מגרמיזה ז"ל בס' הבהיר הרוקח סי' ש"ך דמאה ברכות מצילין מצ"ח תוכחות וכתיב גם כל חולי וכל מכה הם מאה ע"ש ונעלם זה מהרב כתנות אור פרשת נצבים דאמרה מדנפשיה. ואמר ישחרונני שיהיו הברכות כתקנן לשמו יתברך ובכונה שלימה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך